<h1>ראב"ן שו"ת סימן צ"ז</h1>
<h2>דף מ:</h2>
יעקב היה לו ב' בנים ראובן ושמעון והלך שמעון בחיי אביהם למדינת הים ושהה ימים ושנים, ואחרי מות אביו כמה שנים בא וחלק עם אחיו בנכסי אביו, ועבד אחד שהיה של יעקב היה בבית בנו של ראובן ומשמשו כעבד לאדונו גם קודם שחזר שמעון גם לאחר שחזר שמעון כמה שנים ואחרי מות שמעון כמה שנים, וכי גדול בן שמעון אירע מעשה ששיחרר בן ראובן אותו העבד ובא בן שמעון וערער עליו ואמר עבדי הוא כי של זקני ושל אבי היה ותבעו לדין, וטען המשוחרר אדוני שהיה מוחזק בי כמה שני חזקה בפני אביך ולא מיחה מעולם הוא שחררני ואין לך עלי כלום, וחיפש בן שמעון אחר עידי מחאת אביו ולא מצא. ושאלוני דין זה והשבתי כן אמנם אמת ואמונה הוא החזקה חזקה גמורה כדתנן [ב"ב כ"ח.] העבדים יש להם חזקה בג' שנים ואף כי כאן היו כמה חזקות, אלא מפני הלעז שמא ימצאנו בן שמעון בשוק ויאמר לו עבדי אתה נכוף את בן שמעון שישחררנו וזה יתן לו מקצת דמיו, שאפילו עבדו גמור היה כיון שיצא עליו שם בן חורין אסור לשעבדו. ודנתי דין זה מפרק השולח גט [מ':] עשה עבדו אפותיקי לאחר ושיחררו שורת הדין אין העבד חייב לרבו כלום אלא מפני תקון העולם וכו', ואמרינן בגמ' מי שיחררו, אמר עולא רבו ראשון, אין העבד חייב לרבו שני כלום שורת הדין, כדרבא דאמר הקדש חמץ ושיחר[ו]ר מפקיעין מידי שיעבוד, אלא מפני תיקון העולם שמא ימצאנו בשוק ויאמר לו עבדי אתה כופין את רבו שני לשחרר וכותב לו שטר על דמיו. ונחלקו עלי רוב חכמים לאמור אין צריך כלום שיחרור מבן שמעון כיון שהחזקה חזקה ואין בליעוזו כלום. ולפי שלא יטעה אדם אחר פסקי אבוא היום לשוב מטעותי דלא דמי הדדי, דהתם כי אמר עבדי אתה יקבלו הכל דבריו, כי כשעשאו אפותיקי לו אית ליה קלא כדאמר [ב"ק י"א:] עשה עבדו אפותיקי ומכרו בע"ח גובה הימנו עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בעל חוב גובה הימנו מאי טעמא עבד אית ליה קלא שור לית ליה קלא, וכיון דאית ליה קלא (לאחר) לאפותיקי של עבד, כי לא פרעו ועבר הזמן וזה מוציא שטר חובו ואומר לעבד עבדי אתה חוששין לדבריו וסבור[ים שאין] בשיחרורו של ראשון כלום, דכולי עלמא לא בקיאי בדרבא דאמר הקדש חמץ וכו', ולהכי חששו חכמים ללעז זה, אבל הכא הכל יודעין כי חזקה קונה קנין גמור ושל בן ראובן ששיחררו היה ושיחרורו שיחרור גמור, ואם יאמר בן שמעון עבדי אתה הכל יודעין שאין בדבריו ממש ואין כאן לעז, כי כל אותם שיודעים שהיה של זקינו של בן שמעון יודעין בו שהיה בחזקת בן ראובן ושלו היה ולא יחושו בערעורו, ודוקא נקט הכא אפותיקי שהוא בא מכחו של ראשון שהוא רבו גמור וסבורין העם כיון דעשאו אפותיקי שאין יכול לשחרר, אבל בן שמעון שאינו בא מכח בן ראובן אלא מכח זקינו אין חשש לליעוזו כי הכל יודעין שהוא של בן ראובן.
